כשהייתי בכיתה א' או ב', החלטתי לברוח מהבית. ארזתי את התרמיל הקטן שלי, וישבתי בקצה השביל עם הלברדור רטריבר שלי בוני. עברתי נפשית על רשימת הדברים שלי להביא, כשהגעתי להבנה המחרידה ששכחתי לארוז אוכל לכלבים. יתר על כן, הכלב הגדול הזה יכול לאכול! התרמיל כולו לא היה גדול מספיק כדי לשאת מספיק אוכל בשבילה. לא יכולתי להשאיר אותה מאחור, ולא יכולתי להביא אותה, אז החלטתי להישאר בבית. הכלב הגדול והיפה הזה כנראה הציל את חיי באותו יום.
יש הרבה מקומות בתנ"ך שבהם אלוהים פונה לאבודים. ישוע דיבר באופן מפורסם בלוקס 15 על הבן האובד שפוצץ את נחלתו של אביו על יין ועל נשים. הילד חזר בפחד וברעד, רק כדי למצוא את אביו מחכה בזרועות מושטות.
אבל אולי הקטע האהוב עלי ביותר הוא בירמיהו 31:20-22 ב"המסר". זה מתחיל כך:
"הו! אפרים הוא בני היקר, היקר,
הילד שלי, שאני נהנה ממנו!
בכל פעם שאני מזכיר את שמו,
הלב שלי מתפוצץ
עם געגועים אליו!
כל מה שבי זעק אליו.
ברכות ובעדינות אני בוכה בשבילו.
צו אלוהים.
אני אוהב את התמונות האלה. זה מזכיר לי את שיר שלמה ה':4-6. המאהב שלה דוחף את ידו דרך הדלת, מנסה לשחרר את המנעול. הלב פועם, היא מתלבשת והולכת לדלת כדי לתת לו, אבל מתייאשת למצוא אותו איננו.
כתבתי שיר למען האובד, על סמך הקטעים האלה. זה הולך ככה:
הו אהובתי, אני משתוקק
ליום החזרה.
הלב שלי מתפוצץ
כשאני שומע את שמך.
חזור הביתה.
חזור הביתה.
אני שומע את הקול שלך כשאני חולם.
האם יכול להיות שאתה כאן?
אני בודק את הדלת,
אבל אין אף אחד.
חזור הביתה.
חזור הביתה.
הגדר את השלטים
כדי לסמן את הדרך הביתה.
קבל מפה טובה.
שרוך את המגפיים שלך.
צאו לדרך.
הזרועות שלי מושטות
ברחמים ובאהבה!
בוא כמו שאתה.
בוא בצורך שלך.
פשוט חזור הביתה.
הדרך החוצה היא הדרך חזרה.
הגיע הזמן פשוט להרים את הרגליים
ושתף את החבילה שלך ועכשיו,
רואה את הסימנים?
הגיע הזמן ללכת.
בוא כמו שאתה.
בוא בצורך שלך.
פשוט חזור הביתה.
אולי אתה אובד. מנוכר ממשפחה, או מנוכר מאלוהים, ואתה שוקל לחזור הביתה. האם בכלל יתקבלו? האם זה שווה את הכאב והמאמץ? עבר יותר מדי זמן? האם אתה יכול להתמודד עם דחייה אחת נוספת?
זהו יום השנה החדשה. אולי אני יכול להציע לך החלטה לשנה החדשה?
פשוט בוא הביתה
Comments