אביו של האובד

כנראה כולנו שמענו את סיפורו של הבן האובד, שסופר על ידי ישו ומתועד בלוקס 15, ובמקומות אחרים. בנו הצעיר של איש עשיר מבקש את הירושה שלו מוקדם - לפני שאביו מת, ומוציא את כל זה בארץ רחוקה על יין, נשים ושירה (הרגיל), בסופו של דבר חסר פרוטה ומורעב. הוא מחליט לבלוע את גאוותו ולחזור הביתה ולהתחנן לאביו שייקח אותו. לא עוד כבן, אלא כיד שדה שכיר. כי אז לפחות יהיה לו קצת אוכל לאכול...

אבל אביו לא קיבל את זה! אנו רואים את תגובת הלב של האב בלוקס 15:20-22, מצוטט מתוך The Message Bible:

בעודו היה רחוק, אביו ראה אותו. ליבו הלם, הוא רץ החוצה, חיבק אותו ונישק אותו. הבן פתח בנאומו: 'אבא, חטאתי לאלוהים, חטאתי לפניך; לא מגיע לי להיקרא בנך לעולם.'

אבל האב לא הקשיב...

למה לא? כי האב קרא לכל המשרתים להביא לבנו בגדים נקיים ולערוך משתה גדול. התחל את המסיבה הזו, כי הבן שלו חזר הביתה!

לבו הלם, הוא רץ החוצה, חיבק אותו ונישק אותו.

האב לא רצה לשמוע את התירוצים של בנו. ההסברים שלו. התנצלויותיו. האב רק רצה להחזיק את בנו, המום משמחת השיבה הביתה.

אז אולי זה המקום שבו אתה נמצא עם אלוהים עכשיו? אתה במדינה רחוקה ורוצה לחזור הביתה. אבל אולי קודם כל את מחפשת בגדים נקיים - מנסה לסדר את עצמך כדי שהגעתך לא תיצור סירחון כזה. אולי אתה עובד על הנאום שלך - מנסה ליצור רק את הטיעון שישכנע את האב לתת לך הזדמנות נוספת.

אני יכול להסביר!", אתה אומר, אבל האב רק רוצה להחזיק אותך בחיבוק דוב גדול. יהיה זמן לדבר מאוחר יותר. זה הרגע לחיבוק. לחיבור מחדש. על הקבלה. לאישור הקשר.

האם זה אתה? רק תחזור הביתה אז. קבלו את חיבוקו של האב.

ותן לדמעות לזרום.